משרד המשפטים - היועץ המשפטי ואח' נ' בנק למסחר בע"מ ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתה של חברת שיכון אזרחי, להיתר הגשת תביעה כנגד קופת הפירוק של הבנק למסחר.
עניין לנו במבקשת, אשר נקלעה להליך פירוק במסגרתו הוגשו כנגדה הוכחות חוב; בסופו של יום, עלה בידה לשלם את כל תביעות החוב, זולת תביעת חוב שהגיש הבנק למסחר, העומדת על כ- 1.1 מליון ש"ח, ונפסק כי תוכל לצאת מהליך הפירוק ולחזור לפעול כחברה סולבנטית, בכפוף להפקדת ערבויות, וכך היה.
עתה, טוענת החברה כי בידה תביעות נגדיות כנגד הבנק, אשר התגלו לה בעיון במסמכי תביעת החוב שהוגשה נגדה עצמה; אלו, לשיטתה, קשורות הן לאי-מימוש של ערבות צולבת של הבנק, כנגד חברת בת של החברה המבקשת; והן ל"ניפוח" החוב בהוצאות משפטיות מופרזות בסך מאות אלפי שקלים.
אלא מאי? בפני המבקשת עומד, למצער בעניין הטיעון הראשון והמרכזי שהעלתה, מכשול מהותי: זאת, נוכח העובדה כי אותו מחדל לכאורה של אי-מימוש ערבות צולבת, ארע מספר שנים טרם קריסת הבנק והקלעותו לפירוק. חרף זאת, טוענת המבקשת כי אין זה צודק לחשוף אותה לתביעה מצד הבנק, אולם לחסום את תביעתה הנגדית משיקולים דיוניים; ובין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה, אימתי ידעה החברה על אי-מימוש הערבות.

הסוגיה המשפטית המרכזית, אשר יש בה במידה רבה בכדי להכריע את המחלוקת נשוא בקשה זו, עניינה פשוט וברור, והלכה למעשה אין אף כל מחלוקת ממשית על התשתית העובדתית שבבסיסה.
הליכי הפירוק של הבנק למסחר החלו לפני כעשור שנים; זאת, כאשר העילה המרכזית עליה נסמכת המבקשת בבקשה לנקוט כעת הליך אזרחי כנגד הבנק, צמחה במובהק טרם לכן – קרי, כאשר היה הבנק למסחר סולבנטי, ולטענת המבקשת נמנע ממימוש ערבות צולבת.
בלא כל צורך להאריך ולדון בטענות ההגנה של הבנק, שעל-פניהן רחוקות מלהיות מופרכות, הרי אין, ולא יכול להיות, ספק כי על המבקשת היה לטרוח ולהגיש בעניין זה תביעת חוב במועד; אף אם לשיטתה נגוע המנהל המיוחד במשוא פנים או ניגוד עניינים המונע ממנו לדון באובייקטיביות בתביעת חוב כזו, הרי שהפתרון הראוי היה לנסות ולטעון זאת באותו מועד, ואזי יתכן שהיה ממונה מנהל מיוחד אחר וניטראלי לדיון והכרעה באותה תביעת חוב.
אלא, שהמבקשת לא עשתה כן, וזאת חרף העובדה כי מן המסמכים שצורפו לכתבי הטענות עולה, כי התנהלות הבנק בעניין הערבות לא נעשתה במסתרין. וודאי שלא הוכח וספק אם ניתן להוכיח, כי המבקשת לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת כי הבנק לא מימש את הערבויות כנגד חברת הבת שלה עצמה (!) במשך כל אותה תקופה. יוצא, כי לו היתה מונחת בפני תביעת חוב עם בקשה להארכת מועד, לאחר איחור בן כמעט עשור שנים (!), הנסמכת על טענה כי רק כאשר הבנק עצמו הגיש תביעת חוב בתיק הפירוק של המבקשת, הרי מעיון במסמכים "נודע לה" על מהלך שכזה, נקל לשער כי בקשה כזו היתה נדחית בשתי ידיים. זאת, אף בהתאם להלכה החדשה והמקלה יותר שקבע בית המשפט העליון בעניין הארכות מועד להגשת תביעות חוב.

המסקנה הינה, כי אף לו היה ניתן היתר להגיש תביעה נגדית לתביעת הבנק כנגד החברה, הרי שתביעה זו לא היתה מועילה מעשית למבקשת. זאת, מאחר ואף אם היתה זוכה בה, תוך שבית המשפט הולך עמה לקולא ורואה בבקשה הנוכחית "ראשית" של הגשת תביעת חוב, הרי שנוכח איחור בן עשור בהגשת תביעת חוב, דינה היה להדחות על הסף. זאת, במובן זה שהמבקשת אינה יכולה עוד, משום סיבה ושום אופן, להוציא באורח פוזיטיבי כספים מקופת הפירוק (ובנסיבות המקרה, מתוך ערבות בנק ישראל ממנה שולם המגיע לרוב-רובם של נושי הבנק למסחר).
די בכך, הלכה למעשה בכדי לדחות את הבקשה, זאת נוכח הטיעון הנכון שמעלה כונס הנכסים הרשמי, כי אף אם תתקבל טענתה של החברה בדבר חיובים מופרזים בגין "הוצאות משפטיות" לאחר תחילת הפירוק של הבנק למסחר, הרי שעדיין נראה כי חובה של המבקשת לבנק לא יתאפס, אלא לכל היותר יקטן; ואי לכך, הרי ששאלת החיובים המופרזים לכאורה הופכת לטיעון הגנה גרידא, בו יכולה המבקשת להשתמש בכדי להקטין את חשיפתה כלפי הבנק למסחר.
אמנם צודקת המבקשת בטענתה כי חל איסור מוחלט על בעל תפקיד ליטול לכיסו שכר כלשהו, שלא באמצעות ההליך והפסיקה של שכר הנעשה לפי תקנות השכר הנהוגות בחדלות פרעון. אלא, שכבר נדון ונקבע כי מקום בו נפסקות הוצאות לטובת חברה חדלת פרעון, אין בעל התפקיד רשאי ליטול אותן לכיסו כשכר נוסף, אלא שאותן הוצאות מועברות לקופת הנושים, ולכל היותר הן יכולות לשמש בסיס לטענת מאמץ מיוחד או טענות אחרות המוכרות בדין במסגרת דיון מאוחר יותר לפי תקנות השכר (פש"ר 1855/03, בש"א 8255/03 נגה אלקטרומכניקה בע"מ נ' יובל גד בע"מ).
כך או אחרת, הרי שבמלוא הכבוד הראוי, ספק גדול אם קיומה של התדיינות עתידית בין בעל התפקיד לבין הכונס הרשמי ובית המשפט על יעוד כספים שנפסקו כהוצאות, יכולה לשמש למי שחוייב בהוצאות כ'טענת מגן' כנגד עצם החובה לשלם את מה שנפסק.

סוף דבר; ספק, כי המבקשת יכולה להעלות את אותן טענות שהיא מעלה כעת, אף בצורת טענות הגנה כנגד תביעת הבנק. במסגרת זו, אין כל פסול לטעון כי הלכה למעשה עומדות לה טענות נגדיות או טענות קיזוז בשל הנימוקים דלעיל, עד כדי איפוסו של החוב ודחיית תובענתו של הבנק במלואה. אלא, שבנסיבות שתוארו לעיל, אין המבקשת זכאית עוד להפרע פוזיטיבית מקופת הפירוק של הבנק למסחר, אי לכך, הרי שאין כל טעם במתן היתר לתביעה נגדית, וממילא אין בכך חוסר צדק כלשהו. זאת, באשר עניין לנו בתוצאה שנובעת ממחדלה של המבקשת עצמה, ואין לה אלא להלין על עצמה נוכח העובדה כי לא הגישה תביעת חוב במשך שנים רבות כל-כך.

אי לכך, דין הבקשה להדחות.
בנסיבות המקרה, תשא המבקשת בהוצאות המנהל המיוחד ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 15,000 ש"ח, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: